בית

הסרט 'בית' לוקח את הקהל למסע שובה לב ומלא מתח, תוך שהוא שוזר יחד נושאים של זהות, חברות והקשרים הבלתי שבירים שקושרים אותנו לעבר ולאהובים שלנו. גורג'ס, דמות המונעת על ידי הרצון שלה להתחבר מחדש לאמה שנפטרה, מחליטה לצאת לטיול לבית אבותיהן באזור הכפרי. כשהיא מזמינה את קבוצת החברות המגובשת שלה להצטרף אליה, הסרט מכין את הבמה לחופשה מהנה ונינוחה עבור שש הבנות. יש את פרופ', ההוגה החכמה וההגיונית; מלודי, הזמרת המתוקה והמלודית; מאק, האתלטית המקסימה והבטוחה בעצמה; פנטזיה, האמנית החולמנית והדמיונית; קונג פו, הלוחמת העזה והמפחידה; וסוויט, המטפלת העדינה והאכפתית. יחד, הן יוצאות למסע אל בית המשפחה הישן, בחיפוש אחר תחושת שייכות וחיבור למורשת שלהן. עם ההגעה, הבית נראה כמבנה עתיק ויפהפה, אך כשהן חוקרות את מעמקיו, הן מתחילות לחשוף את הסודות האפלים והמפחידים שמסתתרים מתחת לפני השטח. הבנות מגגלות במהרה שהדודה שלהן, שגרה בבית, הסתירה אמת מטרידה על עבר משפחתן. ככל שהן לומדות יותר, כך הן מסתבכות ברשת מורכבת של תעלומות ואגדות סביב אבותיהן. ככל שהסיפור מתפתח, מתברר שלבית יש תודעה משלו - המפעילה השפעה מוזרה ומצמררת על דייריו. הבנות מתחילות לחוות מקרים מטרידים ובלתי מוסברים: דלתות נטרקות, לחישות מוזרות והתגלויות רפאים. נראה שהבית משחק משחק מעוות של חתול ועכבר, ואילץ את הבנות לנווט במסדרונות המבוכיים שלו ולחשוף את האמת מאחורי ההיסטוריה האפלה של המשפחה. אחד ההיבטים הבולטים של 'בית' הוא התיאור שלו את ידידות נשית. בתקופה שבה קשרים חזקים בין נשים לרוב התעלמו מהם או נדחו אותם, הסרט חוגג את הקשרים העמוקים והבלתי ניתנים לשבירה בין גורג'ס וחברותיה. הן יוצרות יחידה מגובשת, כשכל אחת תורמת את החוזקות והכישרונות הייחודיים שלה כדי לעזור לפענח את תעלומת הבית. מערכות היחסים בין הדמויות מוסיפות עומק רגשי לסיפור, וגורמות לקהל להיות מושקע בהישרדותן ובניצחונן. במהלך הסרט, האווירה נבנית והמתח מגיע לנקודת רתיחה. הבמאי חה ג'נגקואן משתמש במיומנות במגוון טכניקות כדי ליצור מתח: קרשים חורקים, נרות מהבהבים ופסקול מבעית שמגביר את האי נוחות. התוצאה היא חוויה קולנועית שמותירה את הקהל על קצה כיסאותיהם, להוטים לגלות מה אורב בצללים. התעלומה סביב הבית מתגלה לאט לאט, וככל שהבנות מתעמקות בסודות עבר משפחתן, הן מתחילות להתעמת עם הזהויות והיחסים שלהן זו עם זו. הבית הופך למטאפורה לסודות הלא מדוברים והרגשות המודחקים שיכולים לרדוף אותנו במשך דורות. בחקירת הנושא שלו, 'בית' הוא גם מחווה לז'אנר האימה האסייתי הקלאסי וגם חקירה חתרנית של נושאים פמיניסטיים. שיאו של הסרט כולל תצוגה מלהיבה של העצמה נשית כאשר הבנות, המונעות על ידי החוויה המשותפת והאמון שלהן זו בזו, חוברות יחד כדי להתעמת עם הכוחות הזדוניים בלב הבית. בסופו של דבר, 'בית' הוא פאזל קולנועי שמתגמל את הקהל שלו בתחושת פתרון וסגירה, גם כשהוא מותיר את הקהל עם תחושה מתמשכת של אי נוחות. כשהכתוביות רצות, הצופים נותרים מהרהרים בכוח המתמשך של הידידות הנשית, בחוסן הרוח האנושית ובמורשת המתמשכת של אבותינו - עדות לכוחו המתמשך של 'בית' לשבות ולהטריד את כולנו.