השיבה של המלך: נפילתו ועלייתו של אלביס פרסלי

בסוף שנות ה-60, שלטונו המפואר של אלביס פרסלי כמלך הרוקנ'רול החל להראות סימני עייפות. לאחר ששלט במצעדים ובמסכים במשך יותר מעשור עם אנרגיה וסגנון חסרי תקדים, אלביס התאכזב מהתדמית שלו כבדרן וגאס, כשהוא לובש תלבושות מפוארות ומעביר מופעי במה מתוכננים מדי. העולם שפעם סגד לו החל כעת להתרחק ממנו, והקריירה שלו התנדנדה על סף שקיעה. בשנת 1967 הגיע אלביס לנקודת מפנה. נישואים טריים לפריסילה פרסלי הביאו לו תחושת יציבות, אך הלחץ לייצר להיטים המשיך לגבור. למרות שורה של הוצאות בינוניות, אלביס היה רחוק מסיום. בתוך האגו השברירי וחוסר הביטחון העמוק שלו, ניצת ניצוץ של נחישות. אלביס ראה הזדמנות להחזיר לעצמו את כס המלכות האמנותי שלו ולהגדיר מחדש את התדמית שלו עבור דור חדש. הפתרון הגיע בצורה של ספיישל טלוויזיוני פורץ דרך, שנועד להמריץ את התדמית שלו ולהצית מחדש את העניין הציבורי. הפרויקט השאפתני, בראשותו של המפיק סטיב בינדר, נועד להפוך את אלביס לאמן מודרני ועכשווי, תוך הסרת הזוהר והקיטש של מופעי הווגאס שלו. זו הייתה הזדמנות עבור אלביס להוכיח שהוא עדיין יכול להתמודד בנוף מוזיקלי משתנה במהירות. כאשר ההכנות לספיישל החלו בקצב מהיר, ההימורים היו גבוהים, הן מבחינה יצירתית והן מבחינה אישית. אלביס רצה להתחבר מחדש לשורשי הרוקבילי המוקדמים שלו, והצוות שלו זיהה הזדמנות לנצל את סצנת הפולק-רוק המתפתחת, בהובלת אמנים כמו בוב דילן והביטלס. חזון זה יראה את אלביס מחליף את חליפות הלמה הזהב שלו בבגדים רגועים יותר, משלב סגנונות מוזיקליים עכשוויים ומבצע עיבודים גולמיים ורגשיים לשירים חדשים. עם זאת, לא כולם במעגל הפנימי של אלביס היו משוכנעים בפוטנציאל של הפרויקט. הקולונל, המנהל הנבון של אלביס, טומי פארקר, האמין בשמירה על הסטטוס קוו, וחשש ששינוי קיצוני ינכר את בסיס המעריצים הקיים של אלביס ויסכן סיכויים מסחריים עתידיים. ההיסוס של הקולונל העמיד את אלביס בעמדה לא יציבה: בין להישאר נאמן לתדמית המבוססת שלו או לסכן הכל כדי להמציא את עצמו מחדש. בינתיים, אלביס שקע בחזרות לספיישל עם הצוות המוכשר שלו, שהורכב ממוזיקאים, סופרים ומפיקים מנוסים מרחבי התעשייה. ככל שהפגישות התקדמו, הגבולות בין דמותו הציבורית של אלביס לאדם הפרטי החלו להיטשטש, וחשפו אותו לצלילים ונקודות מבט חדשות שאתגרו את הזהות האמנותית שלו. השותפים היצירתיים שלו, במיוחד הפסנתרן החדשני גלן די. הרדין, החדירו באלביס תחושת מטרה מחודשת, ועוררו בו השראה להתמודד עם פרויקטים שאפתניים שדחפו את גבולות המלאכה שלו. שיתוף פעולה מרכזי אחד התגלה בין אלביס לבין כותב השירים הצעיר והמפורסם, מק דיוויס. אלביס שיתף פעולה עם דיוויס בכתיבת שורה של שירים מכל הלב, כמו "Suspicious Minds" ו-"In the Ghetto", ששיקפו נקודת מבט אישית ועכשווית עמוקה. יצירות אלה, למרות שבתחילה הפכו את הקולונל לפולארזי, סימנו נקודת מפנה מכרעת עבור אלביס, שהחל לתפוס את הכוח הטרנספורמטיבי של המצאה מחדש. בתהליך החזרות המפרך, אלביס מחודש הופיע, מונע על ידי תשוקה עזה ותחושת מטרה מחודשת. להתחדשות יצירתית זו הייתה השפעה עמוקה על מערכות היחסים שלו עם משפחה ואהובים, במיוחד פריסילה, שהכוח השקט והתמיכה הבלתי מעורערת שלה נתנו לאלביס את האומץ לקחת סיכונים. ב-27 ביוני 1968, העולם צפה בציפייה עצומה כאשר אלביס פרסלי עלה על בימת מלון אינטרנשיונל בלאס וגאס עבור הספיישל המיוחל. המופע, שכותרתו "Comeback Special", היה מחזה מהפנט בן 77 דקות, שהציג את אלביס חוזר ומבצע הופעות נוקבות ומלאות נשמה. הנוף המוזיקלי השתנה ללא תקנה, אך דווקא באנרגיה הגולמית והבלתי מרוסנת הזו הופיע מחדש מלך הרוקנ'רול, אלביס המקורי והאותנטי. שעה מנצחת זו לא רק ביססה את לידתו מחדש האמנותית של אלביס, אלא גם יצרה מורשת מתמשכת, שהשפיעה על דורות של מוזיקאים וביססה את מעמדו כסמל נצחי של הכוח הנצחי של המוזיקה לרומם, לעורר השראה ולרפא. בעקבות המופע, אלביס מרהיב התענג בהערצה של הקהל, רחוק מההופעה העזובה והמאוכזבת שהוא הפך להיות במשך השנים. למרות שעדיין היו לו אתגרים אישיים ומקצועיים רבים לפניו, אותה שעה מנצחת תגדיר לנצח את רוחו הבלתי ניתנת לעצירה ואת היושרה האמנותית שלו, ותזכיר לעולם - ולעצמו - את גדולתו המתמשכת והנצחית.